החלטה בתיק רע"פ 2248/05

           אחיו של המבקש, מר עמרם כוכבי, קיבל היתר לבנות תוספת לדירתו שבבית משותף ברמת-גן (להלן: הבניין). במסגרת ביצוע העבודות, נודע לוועדה המקומית לתכנון ולבניה ברמת-גן (להלן: הוועדה המקומית) על ביצוע עבודות החורגות מההיתר. ביום 10.1.05 הוציא יושב-ראש הועדה המקומית, הוא ראש העירייה, צו הריסה מנהלי בהתאם לסמכותו בסעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק). הצו הוצא לאחר שבביקורת שקיים מהנדס מפקח במחלקת הפיקוח על הבנייה ברמת-גן התגלה, שבחדר המדרגות של הבניין בחזית הצפונית בנה המבקש (או אחיו בעל ההיתר) משטח מבטון ומבלוק, על גבי משטח בטון ומדרגות קיימות, וכל זאת ללא היתר (להלן: המשטח).

           המבקש פנה לבית-המשפט לעניינים מקומיים ברמת-גן בבקשה להצהיר, כי צו ההריסה המנהלי בטל. המבקש טען בפני בית-המשפט לעניינים מקומיים, כי המשטח כלול בהיתר הבניה שהוצא לאחיו. לטענתו, מפלס המשטח אינו מצוין בהיתר הבניה משום שהועדה לא ביקשה תכנית פיתוח חצרות.

           מנגד, העיד, בין היתר, מר רון גבאי, מהנדס מפקח של עיריית רמת-גן וטען, כי המשטח נכלל בתחום השטח המשותף וכי מפלס המשטח אינו קיים בהיתר.

           בית-המשפט לעניינים מקומיים ברמת-גן (כבוד השופט ד' מועלם) קבע, ביום 24.1.05, כי הקמת המשטח חסמה בפני הדיירים את היכולת להגיע לדירותיהם. בית-המשפט התרשם, כי המבקש עושה מלאכתו "ביד רמה ותוך זלזול עד כדי לעג בשכניהם ובבעלי הקרקע". כמו-כן, קבע בית-המשפט, כי "אין ממש בטענה שהמשטח נבנה לפי היתר וטענתם של המבקשים לא רק שלא הוכחה אלא גם נסתרה". בית-המשפט הוסיף וקבע, כי אין זה סביר, כי תותר הקמת משטח כזה המהווה פגיעה קשה ברכוש המשותף, במגרש הדיירים השכנים ובפני השטח. עוד נקבע, כי הקמת המשטח טעונה היתר.

           על החלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו וביקש לעכב את ביצוע צו ההריסה המנהלי עד למתן פסק-הדין בערעור.

           במהלך הדיון בפני בית-המשפט המחוזי, טענה נציגת הועדה המקומית, כי הועדה לא תיתן היתר למשטח כפי שנבנה. היא הבהירה, כי צו ההריסה המנהלי כוון רק לתוספת על משטח קודם שנבנה לאחר 5.12.04, היא התוספת המאוחרת, למרות שגם 30 ס"מ המשטח שמתחת נבנו בניגוד להיתר. היא הצביעה על כך, שלא ייגרם נזק חמור למבקש מקיום צו ההריסה, משום שממילא לא קיימת חניה למבקש, שהמשטח אמור להוביל אליה. לדבריה, אי קיום הצו יגרום נזק של ממש לשכנים, שיצטרכו להאריך את דרכם באופן ממשי, כדי להיכנס לביתם.

           בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שיצר) דחה, ביום 28.2.05, את הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה בקובעו, כי הגבהה של 60 ס"מ היא משמעותית והייתה חייבת לבוא לידי ביטוי בהיתר המבוקש, לרבות ציון הגבהים. כמו-כן, קבע בית-המשפט המחוזי, כי יש לקחת בחשבון את המטרד לשכנים וכאשר שוקלים מולו את הנזק למבקש, אין לעכב את ביצוע צו ההריסה.

           מכאן בקשת רשות הערעור בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. עיקר טענת המבקש הוא כנגד ההחלטה על עיכוב ביצוע צו ההריסה. לטענת המבקש, המשטח נכלל בהיתר הבניה. חיזוק לטענתו זו מוצא המבקש בתקנה 16 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 (להלן: התקנות). לטענתו, היה על הוועדה המקומית להתנות את מתן ההיתר בסלילת מדרכות, שבילים וכו', אך מאחר ולא עשתה כן, היא מנועה לטעון, כי הבניה היא בסטייה מההיתר.

           מנגד, תומכים המשיבים בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקשים לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתם, כנגד הנזק הקשה הנגרם לדיירים וממשיך להיגרם להם בכל יום בו המשטח אינו נהרס, לא ייגרם למבקש כל נזק, שכן אין מדובר במשטח המשמש למגוריו או למקום פרנסתו של המבקש.

           החלטתי לדחות את הבקשה.

           עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות, שנתנו דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, ואין מקום לבדיקה נוספת בערכאה שלישית. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולארי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123). 

           בענייננו, שתי ערכאות קבעו, כי מדובר בבניה בניגוד להיתר ואישרו את צו ההריסה המנהלי ללא סייג.

           אשר לעניינו של המבקש - ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור העומד בפני בית-המשפט המחוזי, שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למבקש אם יבוצע צו ההריסה המנהלי, בשלב זה, אם לא יינתן עיכוב ביצוע, לבין הנזק שייגרם לשכנים במגרש, בכך שיאלצו להאריך את דרכם באופן ממשי כדי להיכנס לביתם וכי משטח כזה מהווה פגיעה קשה ברכוש המשותף, ידם של השכנים על העליונה. שכן, אין מדובר בהשארת המבקש ללא קורת גג וכן אין מדובר בפגיעה בפרנסתו. יתרה מכך, אשר לנזק, המבקש לא הרים את הנטל ולא הראה, כי אם לא ייעתר בית-משפט זה לבקשתו, ייגרם לו נזק בלתי הפיך, אשר ניתן יהיה להטבה על-ידי פיצוי כספי, אם יזכה בערעור התלוי ועומד בפני בית-המשפט המחוזי.     

           מטעמים אלה, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.

           ניתנה היום, י' בניסן תשס"ה (19.4.05).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: